פסק-דין בתיק ת"א 9013-03

בתביעה זו תובע התובע פיצוי מן המדינה, בסך של 250,000 ש"ח, בגין עקירת עצי זית אשר נטע, לטענתו, במקרקעין אשר בחזקתו.

אין מחלוקת כי ביום 15.6.03 עקרה הנתבעת עצי זית או חלקם, באותם המקרקעין או חלקם, כפי שיפורט להלן.

מדובר במקרקעין אשר חלק מהם נמצא בתחומי הכפר 'בית-אומר' וחלק אחר נמצא בתחומי הכפר 'בית-צוריף'.

הנתבעת הגישה ארבעה תצלומי אויר (נספח ג' לתצהיר), על גביהן היא סימנה את החלקות הנדונות.

בחקירה הנגדית של התובע (שולי עמ' 18 לפרוטוקול) אישר התובע את התרשים ואף סימן, על התצ"א משנת 1998, את קו הגבול בין החלקה של בית-צוריף והחלקה של בית-אומר. שרטוט זה של התובע תואם תצ"א נוספת אשר הגישה הנתבעת (נספח ו' לתצהיר), על גביו היא סימנה את החלקות ואת הגבול ביניהן.

מכאן כי מיקום החלקות והקו המפריד ביניהן - אינם שנויים במחלוקת.

הנתבעת טוענת כי נעקרו רק עצים אשר ניטעו בשטח הנמצא בתחום בית אומר, כיוון שאלה ניטעו על אדמות מדינה. לעומת זאת, אותם עצים אשר ניטעו בשטח הנמצא בתחום בית צוריף, כיוון שהתובע הראה כי יש לו לכאורה זכויות באותו השטח, ועל אף שהנתבעת מכחישה זכויות אלה, היא החליטה שלא לעקור את העצים ששם.

התובע טוען כי נעקרו העצים בשתי החלקות והוא מעלה שלל טענות כנגד עקירת העצים, ובטענות אלה הוא מבקש לשכנעני כי העקירה היתה שלא כדין ובשל כך מגיעים לו הפיצויים הנתבעים.

אדון להלן בטענות השונות.

הנתבעת מפנה אותי לנוהל סילוק פלישות מאדמות אשר מוגדרות כאדמות מדינה. הנוהל כולל שבעה שלבים (סעיף 51 לסיכומי הנתבעת). אבחן להלן את טיעוני הצדדים על פי השלבים של הנוהל האמור כדי לבחון אם נפל פגם בהתנהלות הנתבעת ומה נפקותו של פגם, ככל שנפל.

שלב ראשון - איתור פלישה ודיווח

הנתבעת טוענת כי נציגה, מר כהן, איתר את הפלישה בעת שסייר במקום ביום 15.5.03. לטענתה, היתה זו פלישה טריה ולפיכך ננקט הנוהל של סילוק פלישות מאדמת מדינה.

לאור זאת, בשלב זה עלי לבחון האם היתה פלישה והאם הפלישה היתה פלישה טריה.

התובע טוען בתצהירו כי השתילים אשר נעקרו במהלך הפינוי, נרכשו בשנת 2002 (סעיף 17 לתצהירו) ולפיכך, אין מדובר בפלישה טריה. העד מטעם התובע אף הוא טוען כאמור (סעיף 16 לתצהירו).

התובע מוסיף ומציין בתצהירו (סעיף 24) כי השתילים ניטעו שנה לפני עקירתם, קרי בערך בחודש יוני 2002.

גירסת התובע בתצהירו, כאילו הנטיעות היו בערך בחודש יוני 2002, נסתרת על ידי גירסתו בחקירה הנגדית.

בחקירה נגדית טוען תובע כי השתילים נרכשו עוד בשנת 2001 (עמוד 13 שורה 20), וכי הם ניטעו בחודש פברואר 2003 (עמוד 14 שורה 24).

קשה לגשר על פער הזמנים בין הטענה כי הנטיעות היו בחודש יוני 2002 לבין הטענה כי אלה היו בחודש פברואר 2003.

גירסת התובע אינה אמינה בנושא זה.